<h1>כל בו הלכ' אמה"ח ושליל סימן ק"ב</h1>
<h2>דף טז.</h2>
אבר שנחתך מן החי, אסור. ואיסורו נוהג בבהמה וחיה ועוף הטהורים, אבל לא הטמאים. ואחד אבר שיש בו עצם, ואחד אבר שאין בו רק בשר, חייב עליו משום אבר מן החי, אלא שהאבר שאין בו עצם, בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו, אסור משום אבר מן החי. והאבר שיש בו עצם, אינו חייב עליו משום אבר מן החי עד שיפרוש כברייתו בשר וגידין ועצמות, אבל פירש מן החי הבשר בלבד, חייב עליו משום טריפה, כמו שכתבנו, ולא משום אבר מן החי. ואבר מן החי, אינו חייב [אלא בכזית]. וכל זמן שהאבר עומד כברייתו, העצמות והגידין מצטרפין לכשיעור, אבל הפריד העצמות הגידין והבשר זה מזה, שוב אין מצטרפין, וצריך שיהיה בבשר לבד כזית. וכל זמן שאכל מן הבשר כזית חייב. ואפילו אכל מעט חייב. ואפילו אכל מעט מעט. וכן אם אכל האבר כברייתו ויש בו כזית, אפילו נחלק בפיו קודם שבלעו חייב. תלש אבר מן החי, ונטרפה הבהמה בנטילתו, ואכלו, לוקה שתים, משום טריפה ומשום אבר מן החי. והתולש חלב מן הבהמה בחייה ואכלו לוקה שתים, משום חלב ומשום אבר מן החי. תלש חלב הטריפה בחייה ואכלו לוקה ג'.
